ניסים – מי היה מאמין?

במשך השנים, סיגלתי לעצמי גישה הממעיטה בערכו של הנס (הגלוי) של נס השמן לעומת הנס (הנסתר) של ניצחון המלחמה. הסיבה לכך היא מרכזיותו של הניצחון המלחמתי מודגש במקורות המוקדמים יותר, כגון ב'על הניסים' ובכתבי יוספוס וכן נחיצותו של נס הניצחון. נס השמן לעומת זאת, מודגש רק במקורות המאוחרים (והגלותיים) יותר וכן, כפי שעמדו על כך רבים, לא רק שהנס לא היה נצרך (שכן ניתן היה להדליק בשמן טמא או אפילו לא להדליק כלל), אלא שאין בו כל דבר מיוחד המבדיל אותו מכל כך הרבה ניסים אחרים שארעו לאורך הדורות, ניסים שאיננו מציינים בשום צורה שהיא. ייחסתי את גישתי זו לנטייתי הרציונאליסטית להמעטת המימד ה'על טבעי' במציאות, כמו גם למידה בה אני שקוע בתורה דתית-לאומית, המעדיפה מבט של "מעשה האדם כביטוי לרצון שמים" לעומת מבט של "רצון שמים המבטל את מעשה האדם".

עם זאת, לאחרונה אני מתחיל לחשוב שיש להסתכל על ניסי חנוכה באור אחר. לו היינו עומדים מול המנורה בימי החנוכה המקוריים האם זה היה נראה לנו כנס גלוי? סביר להניח שלא. בשום שלב לא היינו מוצאים את עצמנו ניצבים מול שבירת חוקי הטבע – שזהו האופן הרגיל בו אנו נוטים להבין את ההבחנה שבין נס גלוי לנס נסתר. רק על ידי מבט רחב יותר, על ידי התבוננות בכל שמונת הימים, הערכת כמות השמן הנצרכת, ידיעת איכותו של השמן וכמה זמן הוא ראוי לדלוק באופן טבעי, ניתן היה להסיק שאכן מתרחש נס. האם אין זה בדיוק האופן בו אנחנו נוהגים להבין את המושג 'נס נסתר' – הקשר, הסתברות, תזמון וכדומה?

אולי, אם כן, יש להבין שלא היה כל נס גלוי בחנוכה. עניינו של חנוכה הוא השיבה אל חיי לאומיות בריאים של ישראל בארצו, שהכילו רצף אירועים טבעיים לחלוטין – ניצחון במלחמה "בחוץ" והשבת עבודת המקדש "בפנים". אך אחרי שיצאנו לגלות, הנצחון המלחמתי והשבת העצמאות המדינית נהיו קשים לציון – אולי אף קשים להבנה מבחינה 'דתית' – לעומת שרידות פח השמן הקטן והתמדת האור כנגד כל הסיכויים שהתאימו מאד למציאות החיים הגלותית החדשה. שמא חולי הגלות, עם דיכוטומיית הגוף-נפש שלה, עם מציאות הספק הקיומי בה היינו שרויים, הם שהפכו מאורע שבזמן התרחשותו לא היה ניכר בו כל דבר מיוחד, לעיקרו של החג.

ומבעד לדברים אלו, ניתן להציץ ולתהות בנקודה פנימית עוד יותר. שמא מה שהופך נס לנס, אינו המידה בה הוא "טבעי" או "על טבעי", אלא הינו קריטריון אחר לחלוטין. כפי שאמר לי פעם אחד מרבותי "לא כל מאורע על טבעי הוא בהכרח נס ולא כל נס הוא בהכרח מאורע על טבעי". נס הינו 'פריצה' של המגמה והערך הפנימיים והעמוקים ביותר של המציאות על פני שטח המאורעות ה"רגילים", בעיקר כאשר המאורעות השוטפים "תקועים". נס גלוי, אם כן, יהיה מאורע שהמגמות והתכלית שמתגלה על ידו ברורה וגלויה לעין. זאת לעומת נס נסתר, שהערכים והמגמות שמתגלים על ידו נסתרים ואינם גלויים ופשוטים.

נמצאנו למדים שאולי יש להבין בדיוק הפוך מן המקובל. נס הניצחון, מאורע שחשף באופן ברור ביותר – לעם ישראל ולעולם כולו – את ערך העצמאות הלאומית והתרבותית הישראלית היה נס גלוי. נס השמן, לעומת זאת, שלא היה גלוי לעין כל, ולא ברורה מטרתו ונחיצותו או ההשפעה שהייתה לו, הינו הנס הנסתר. ואולי גם היפוך זה הוא חלק מהחזרה מגלות לגאולה.

חג אורים שמח!


בעקבות שאלה של חבר אודות כוונתי בדברים אלו, אני מוסיף קצת רקע למה עומד מאחורי הדברים:
להבנתי, אחד מהמאפיינים הקלאסיים של נס גלוי זה שיש בו מימד מסוים של כפייה. שבירת הטבע הוא ברור ומוחלט. שידוד מערכות הטבע. האדם ניצב מול קריעת ים סוף והוא בבחינת כפוי ועומד לומר "מי כמוך באלים ה'". זאת לעומת נס נסתר, בו נותר לאדם חופש לבחור לראות שיש פה התרחשות בעלת חשיבות ומשמעות מעבר לנורמה, כאשר ישנם דברים מסויימים שמצביעים לכיוון הזה, אך לא יותר מכך. מבחינה זאת, אני מבין את נס השמן יותר כנס נסתר. אני מודה שאני נמשך בדברי אחרי אותם פרשנים – והם רבים – שמסבירים אפילו את עשר המכות כמתגלות ללא שדידת מערכות הטבע אבל זה מכיוון שאני מפחד מניסים גלויים. אני חושד בהם יותר מידי וחושש מההשפעה ארוכת הטווח שלהם. הם נראים לי כמו אירוע טראומתי שקשה להשתחרר ממנו, שתמיד מתפתים לחזור אליו, נמלטים אליו בשביל הרגשת וודאות חמימה, ושהם יוצרים אדני אמונה אשלייתיים. במקום שהניסים יובנו כמביאים לידי ביטוי מימד פנימי של המציאות, ושל מגמות נצחיות בתוך המציאות, הניסים הגלויים הפכו למסמנים כמעט רק של עצמם – נס לשם נס. שבירת הטבע לשם שבירת הטבע, כלומר, שבירת הטבע לשם שבירת האדם ובטחונו בעולם המוכר, השתקתו וכפייתו. מה אמור לעשות אדם שחווה נס גלוי? אני מנסה לתאר לעצמי את זה ואני כולי נחרד. פשוט נראה לי טראומה לכל החיים שלא הייתי מסוגל להשתחרר ממנו. כל חיי הייתי "תקוע" באותו מאורע, וכל הזמן מתגעגע לאותה וודאות שהיא כללה, ושום דבר אחר לא היה משתווה לו. אין הכי נמי, שזה אולי בדיוק המטרה של הניסים הגלויים ברמה הלאומית – שנישאר "תקועים" לעולמי עד בקריעת ים סוף ובמתן תורה. אולי עוד כמה מאורעות בודדים בלבד. כל השאר – אני מעדיף כניסים נסתרים, ניסים שאנחנו יכולים "לעשות איתם משהו". לבנות משהו. לדון, לברר, להסתפק, לבחור, ומתוך כך לחשוף את המגמות, ערכים, אידיאלים ומשמעויות שניסים אלו חושפים.
ומתוך כך, הרבה יותר קל לי להבין את נס השמן כנס נסתר: אדם העומד "סתם" מול הנרות הדולקים, לא רואה שום חוקי טבע נשברים או "נמתחים". הוא רואה נר דולק כמו כל נר דולק אחר בעולם. על מנת שידע שזה נס, הוא צריך לדעת, לא – לראות בעיניים, את כמות השמן שהושמה בהתחלה וכן לדעת בוודאות – או לראות בעיניים – שבמשך שמונה ימים אף אחד לא הוסיף שמן, וכו'. עד שידע בוודאות את כל הדברים הללו – זה בבחינת מאורע "רגיל", טבעי, שמסתיר תופעה ומשמעות בלתי רגילים – השבת עצמאות מדינית ותרבותית של עם ישראל וכו' (וטענתי היא שהצורך לדעת או לברר את כל הנתונים הללו על מנת ל"קטלג" את זה כנס, זה אחד מהמאפיינים העיקריים של נס נסתר – שאין בו וודאות מיידית ומוחלטת).

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ניסים – מי היה מאמין?

  1. בעקבות שאלה של חבר אודות כוונתי בדברים אלו, אני מוסיף קצת רקע למה עומד מאחורי הדברים:
    להבנתי, אחד מהמאפיינים הקלאסיים של נס גלוי זה שיש בו מימד מסוים של כפייה. שבירת הטבע הוא ברור ומוחלט. שידוד מערכות הטבע. האדם ניצב מול קריעת ים סוף והוא בבחינת כפוי ועומד לומר "מי כמוך באלים ה'". זאת לעומת נס נסתר, בו נותר לאדם חופש לבחור לראות שיש פה התרחשות בעלת חשיבות ומשמעות מעבר לנורמה, כאשר ישנם דברים מסויימים שמצביעים לכיוון הזה, אך לא יותר מכך. מבחינה זאת, אני מבין את נס השמן יותר כנס נסתר. אני מודה שאני נמשך בדברי אחרי אותם פרשנים – והם רבים – שמסבירים אפילו את עשר המכות כמתגלות ללא שדידת מערכות הטבע אבל זה מכיוון שאני מפחד מניסים גלויים. אני חושד בהם יותר מידי וחושש מההשפעה ארוכת הטווח שלהם. הם נראים לי כמו אירוע טראומתי שקשה להשתחרר ממנו, שתמיד מתפתים לחזור אליו, נמלטים אליו בשביל הרגשת וודאות חמימה, ושהם יוצרים אדני אמונה אשלייתיים. במקום שהניסים יובנו כמביאים לידי ביטוי מימד פנימי של המציאות, ושל מגמות נצחיות בתוך המציאות, הניסים הגלויים הפכו למסמנים כמעט רק של עצמם – נס לשם נס. שבירת הטבע לשם שבירת הטבע, כלומר, שבירת הטבע לשם שבירת האדם ובטחונו בעולם המוכר, השתקתו וכפייתו. מה אמור לעשות אדם שחווה נס גלוי? אני מנסה לתאר לעצמי את זה ואני כולי נחרד. פשוט נראה לי טראומה לכל החיים שלא הייתי מסוגל להשתחרר ממנו. כל חיי הייתי "תקוע" באותו מאורע, וכל הזמן מתגעגע לאותה וודאות שהיא כללה, ושום דבר אחר לא היה משתווה לו. אין הכי נמי, שזה אולי בדיוק המטרה של הניסים הגלויים ברמה הלאומית – שנישאר "תקועים" לעולמי עד בקריעת ים סוף ובמתן תורה. אולי עוד כמה מאורעות בודדים בלבד. כל השאר – אני מעדיף כניסים נסתרים, ניסים שאנחנו יכולים "לעשות איתם משהו". לבנות משהו. לדון, לברר, להסתפק, לבחור, ומתוך כך לחשוף את המגמות, ערכים, אידיאלים ומשמעויות שניסים אלו חושפים.
    ומתוך כך, הרבה יותר קל לי להבין את נס השמן כנס נסתר: אדם העומד "סתם" מול הנרות הדולקים, לא רואה שום חוקי טבע נשברים או "נמתחים". הוא רואה נר דולק כמו כל נר דולק אחר בעולם. על מנת שידע שזה נס, הוא צריך לדעת, לא – לראות בעיניים, את כמות השמן שהושמה בהתחלה וכן לדעת בוודאות – או לראות בעיניים – שבמשך שמונה ימים אף אחד לא הוסיף שמן, וכו'. עד שידע בוודאות את כל הדברים הללו – זה בבחינת מאורע "רגיל", טבעי, שמסתיר תופעה ומשמעות בלתי רגילים – השבת עצמאות מדינית ותרבותית של עם ישראל וכו' (וטענתי היא שהצורך לדעת או לברר את כל הנתונים הללו על מנת ל"קטלג" את זה כנס, זה אחד מהמאפיינים העיקריים של נס נסתר – שאין בו וודאות מיידית ומוחלטת).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s